<h1>נמוקי יוסף — מגילה</h1>
<h2>דף ע.</h2>
מפני כבוד הצבור. [יומא ע' ע"א] שיהיו מצפין ועומדין בשתיקה ביני ביני. משום פגמו של ראשון. שמא יאמרו אותו ספר תורה הראשון היה חסר ממנו פרשה זו. אבל משום כבוד צבור ליכא, דכיון שיהיה נגלל מערב יום הכפורים לפרשת אך בעשור לא יהיו מצפין אלא מעט. חד גברי בתרי ספרי. שיאמרו אילו היתה פרשה זו באותו ספר לא היה הקורא עצמו טורח להביא ספר תורה אחרת, כיון שחפץ לקרות בספר תורה זה, כגון הכא שכהן גדול לבדו קורא אחרי מות בספר זה וצריך לקרות אך בעשור. וכתב הרב בעל הערוך [ערך חתן] שכן הדין בחתן שבא לקרות בתורה, פותח ורואה בענינו של יום ומברך וקורא ג' פסוקים, וגולל ספר תורה וקורא אברהם זקן [ג' פסוקים] על פה, ואח"כ מברך. וא"ת יקרא על פה קודם שיקרא ענינו של יום, קיימא לן [ל"ב ע"א] אין מברכין אא"כ רואה. אבל תלתא גברי. או תרי גברי יאמרו זה חפץ בספר תורה זה וזה חפץ בספר תורה זה. בר"ח טבת שחל בשבת מוציאין שלש תורות, ובחד קרו חמשה או שיתא בסדר השבוע, ובחד קרי שנים חד בר"ח ובחד קרי מפטיר בחנוכה, ולא הוי פגמא. כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. ויש מי שכתב דכל שכן קורא בתורה שאסור להשען בעמוד או בקורה. כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור. יש מי שכתב, מכאן ראיה שצריך אחר בקריאת התורה מלבד שליח צבור, כמו שהיה משה, אע"פ שמשה היה משמיע לעם והשליח צבור הוא המשמיע, היינו כדי שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות. (תוספתא) עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב. בעבור שיהא הכר בדבר ונראה כמו ששבעה קרו שם. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל יש לומר דהאי תוספתא נשנית לפי משנה ראשונה שהיו אומרים שהפותח לבדו הוא מברך לפניה, והאמצעים לא לפניה ולא לאחריה, והחותם לאחריה ולא לפניה. לפיכך צריך שישב בינתים. אבל האידנא שתקנו לכל אחד ואחד לברך תחלה וסוף אין צריך הכרא אחרת, ויברך לפניה ולאחריה, כדרך שהכהן עושה במקום שאין שם לוי. חזן העומד. שרגיל לילך לפני התיבה. אין אחר. רשאי להקדים אותו ולישב במקומו עד שיפייסוהו הקהל. פניהם כלפי העם. מפני כבוד הצבור, כדאמרינן גבי כהנים כשנושאין את כפיהם פניהם כלפי העם. ואמרינן פרק אלו נאמרין [סוטה מ' ע"א] א"ר יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.
